עברו בערך חודש וחצי מאז שעשינו את הצעד המפורסם ועברנו לצפון. רק חודש וחצי, אבל עדיין, כל כמה ימים אני לא יכול שלא להתגעגע למה שהיה כל כך קרוב אלי כל השנים האלו - אוכל של אמא. 10 דקות מהבית שלי בגבעתיים - זה כל מה שצריך בשביל להגיע למטבח הביתי עם האוכל העיראקי המסורתי, לארוחות בוקר עשירות וארוחות צהריים כאלו של יום שבת - שאפשר לאכול אחריהן במקרה הטוב ביום ראשון בערב.
אז השבת הזאת, כמו בכל שבועיים בערך, אספנו את עצמנו ואת הצוציק הקטן ונסענו שעה וחצי דרומה (כשאתה גר בצפון המרכז זה דרומה - אז מה זה הדרום?)- לאכול ולהפגש עם המשפחה שלי. שלוש-ארבע שעות אחרי ואנחנו על בטן מלאה בדרך חזרה צפונה. קצת מוסיקה, עצירה קטנה לתדלוק והופ - עברה לה הדרך ואנחנו שוב בבית.
אז איך הנסיעות ? בתור אחד שנוסע כל יום לעבודה למרכז ואני בטוח שעוד אספר לכם על זה הרבה - מתרגלים לזה די מהר, אני אומר שזה הכול בראש - פשוט צריך להיכנס לאוטו ולהתחיל לנהוג. {מאיר אריאל אומר - תיכנסי כבר לאוטו וניסע}
שיהיה לכולם שבוע מצוין!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה