זהו זה, 32 שנים בעיר הסתיימו לפני חודש.
32 שנים של כבישים פקוקים, פיח, דירה בקומה רביעית, מעליות, רעש של משאיות זבל בחמש בבוקר, לחץ. אבל גם שנים של התבגרות, משחקי כדורגל בחנייה של הבניין, נסיעה לבית הספר עם האופניים, הקפה השכונתי במרחק שתי דקות הליכה, המכולת של עזרא - שאפשר לקנות בה היום חלב ולשלם בסוף החודש, ובעיקר ההרגשה שאתה חלק ממשהו מאוד גדול, שזז ומתפתח בקצב שלו, אינספור חוויות שמחכות בכל קרן רחוב וקרבה - הכול כאן! הכל קרוב.
כל זה, הטוב והרע, האהבות והשנאות, השחור והלבן, הכל תם - נשלם ונסגר. פרק חדש בחיים מתחיל...
מכירים את זה שכולנו תמיד אומרים (בד"כ אחרי איזה סופ"ש בצימר מפנק בצפון) שזהו, די - בעתיד נעבור גם אנחנו לצפון הירוק ונחייה באיזה כפר בבית פרטי ונגדל לנו גינת ירק? שאי אפשר כבר עם מחירי הדיור? שהאוויר מלוכלך? אז גם אנחנו אמרנו. ואמרנו. אבל אחרי חמש שנים בדירה צפופה החלטנו לעשות מעשה!
החלטנו לעבור לצפון - לצפון הרחוק, לגליל המערבי - ממש קרוב לגבול עם לבנון. אתם יודעים, זו חוויה לא פשוטה לבחור שכל חייו חי בעיר לעשות את המעבר. אבל עשינו. בבלוג החדש שלי אספר לכם על כל מה שעובר עלינו כאן, שעה וחצי מהמרכז. אשמח לקבל תגובות ופידבקים מכולם.
נתראה בפוסט הבא!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה